תחרות ייחודית זאת בנוף העירוני חרגה מגבול השיפוט של עירייה בודדת. מטרתה הייתה לקדם את פיתוח אזור התפר בין הערים תל אביב-יפו ובת ים כאזור פעיל ומשמעותי עבור שתי הערים. מוקדה של התחרות הוגדר בנקודת החיבור של רחוב יפת (ביפו) עם רחוב בלפור (בבת ים) המכונה 'גבעת עליה', מחצבת גיר נטושה המתנשאת על מצוק כורכר מעל הים. הפרוגרמה כללה גם דרישה להמשכיות פארק החוף והטיילות החופיות, לפיתוח מערך שטחים פתוחים וצירים להולכי רגל מן השכונות אל החוף, לפיתוח והדגשת צירים עירוניים לאורך צירי צפון-דרום ולבינוי עירוני וציבורי במוקד והמשכו לתוך הערים.
הטריטוריה של התפר עשויה לזמן הפרדה אך גם הכְלאה, מפגש, חליפין ויצירה של חדש. התהליך התכנוני נובע תמיד מקריאה אחרת של המצב הקיים. מיפוי אזור התפר ברגישות לשונה כמו גם למתערבב ולנוצר, הניב קריאה עירונית חלופית: במקום הגבול המוניציפאלי השרירותי (ברחוב הגבול-הולצברג), ניתן לקרוא סיטואציה מרחבית מרגשת של מפגש בין שתי שלוחות טופוגרפיות והיסטוריות מובהקות ותווך של אפשרויות ביניהן. השלוחה היפואית מתחילה בעג'מי ומסתיימת בג'בליה – גבעת עליה, והשלוחה הבת-ימית מוגדרת על ידי חוף הים ממערב ורחוב בלפור ממזרח. זיהוי זה הוביל לניסוחה מחדש של מטרת הפרויקט: לחשוף ולהעצים את האופי הנבדל והמובהק של השלוחה היפואית ושל השלוחה הבת-ימית, ולפתח ביניהן תווך משמעותי של ציבוריות עירונית עצימה, תווך של מפגש, חליפין ויצירה המשותף לאוכלוסיות שונות.

עקרונות התכנון העיקריים

בידול והעצמה של השלוחות וייחוסן לחזית הימית. השלוחה היפואית: בינוי מחדש של הקצה הדרומי המרוסק של שלוחת עג'מי-גבעת עליה כמרחב ציבורי ייחודי פיסית ופרוגרמתית, המופנה אל החזית הימית; השלוחה הבת-ימית: יצירת דופן חדשה לשלוחה הבת-ימית, המתפקדת כרצף ציבורי מסחרי-תרבותי-קהילתי פעיל המופנה אל הים.

התווך הזולג והחיים הציבוריים בחוץ: התוואי הטופוגרפי הייחודי שעוצב בין השלוחות, מזמן את הזליגה של העיר אל החוף והחוף אל העיר. 'הכיכר הזולגת' היא תווך נופי ועירוני של חיים-ציבוריים-בחוץ, המוגדר וניזון מהפעילות בדפנות שתי השלוחות ובכיכר עצמה. התווך עשוי כרצף של פלטות מדורגות הזולגות אל חוף הים. הוא מכליא את הפעילות החופית המשוחררת והתנועה אל החוף וממנו עם פונקציות ציבוריות ומסחריות ופעילות המאפיינת בדרך כלל את לב העיר, ובכך מנכיח ומשיב את העוצמה השוקקת של הים בעירוניות שתי הערים.

מרכיבי התכנון

הכיכר הזולגת: יוצרת חיבור בין רחוב יפת, טיילת בת ים, טיילת המצוק וחוף הים. עשויה כקמט קרקע המבוטא כרצף פלטות מדורגות היורדות לים. לאורכה מצללות ענק וספסלים בשפע. חומרים: בטון בגמר כורכרי, בטון לבן, עץ.

המצוק הבנוי: מגדיר דופן מסחרית ותרבותית פעילה ורציפה כלפי הים, מרובת שקיפות ופתיחות כלפי מפלס המשוטטים ב'כיכר הזולגת'. כל פלטה מפלטות הכיכר מצמיחה מבנה אחד ברצף של חזית "המצוק הבנוי" ע"י קיפולה לכדי מבנה. חומרים: אבן, עץ, זכוכית, אלומיניום, בד.

הקצה המחורץ: שתי טיפולוגיות בינוי יוצרות מסה מובהקת ומחורצת באופן המזמין שיטוט המשכי מהרחובות קדם, הגבול, בלפור ויפת ואל הים: בינוי טורי משופע אי-רגולרי היוצר מרחב ציבורי בעל חתך רחוב משתנה ובינוי ציבורי דמוי "כנפיים": גגות משופעים וריבוי פתיחות לכיוון החזית הימית ובמפלס הרחוב. חומרים: טיח לבן, אלומיניום, זכוכית, עץ.

טיילת המצוק ושרידי הכורכר: חיזוק המאפיינים הטבעיים של רכס הכורכר: טופוגרפיה חופשית, מחשופי סלע, טיילת תלויה ושבילים מלווי טופוגרפיה, מדרגות ישיבה וטיפוס בקווים חופשיים. חומרים: מחשופי כורכר, מדרכי בטון; צמחים מכאן: עצי אשל, שיחי מלוח, נר הלילה, חבצלת החוף; תאורה רכה.

פארק ליניארי: מציע מרחב פעיל המושך את העיר לים על ידי רצועות של פעילות וצמחיה: משחק, שבילים לצועדים ולרוכבי האופניים, סקייט פארק ליניארי. חומרים: בטון, אספלט, שורות עצים, פסים של צמחיית חוף ים, קווים של תאורה.